שינויים בלוח הזמנים

אין תגובות

#שבוע מספר 1

אז מה היה לנו השבוע בעצם?
עמדנו בפני שינוי שהיה מאוד משמעותי עבורנו,לאחר כשנתיים החלטנו לעבור דירה,להפחית הוצאות שכירות וארננונה ולמקם את עצמנו בנקודה יותר אסטרטגית בעיר מבחינת חנויות,תחבורה,גנים ועוד…
הכל התנהל מעבר למצופה ולשמחתנו זכינו בדירה שהיא משופצת ובבעל בית מדהים,אך הכל היה טוב מכדי להיות אמיתי,עברתי על כל הנושא הכלכלי שמצריך מאיתנו מעבר הדירה וגיליתי שזה לא בדיוק מה שתכננתי.

החלטנו שלא לבצע את השינוי הנ"ל כרגע,אחרי הכל כבר כמעט שנתיים אנחנו כאן ואסור לשכוח שיש לנו את אבשלום השכן שכבר מזמן הפך למשפחה.
לבצע מעבר שאמור לשפר את המצב בזמן הארוך אך בפועל הוא יחמיר אות המצב בזמן הקרוב זה משהו שאנחנו לא יכולים לקחת בחשבון לפחות לא כרגע.

במהלך השבוע אבשלום עזר לי מאוד והתחלנו לעשות שינוי לדירה שלנו,אם לא עוברים אז לפחות נשפר את הקיים,בימים של שמש התפננו גם לגינה,אומנם הכל בתהליך אבל למען שי-לי הכל יהיה מוכן במהירות המירבית,אף על פי שזה עולה לי בבריאות זה שווה בהחלט.
המחשבה הזו ששי-לי תחיה בדירה מסודרת ויפה עם גינה שתוכל לשחק בה בקיץ צפה בראשי ללא הרף וזה נותן לי את היכולת להתגבר על הכאב לזמן מסויים אך בתום הזמן הזה אני סובל ימים שלמים מכאבים כפולים ומכופלים.

שי-לי גדלה בקצב מסחרר והזמן פשוט העביר הילוך ומשאיר רק אבק,בחודש הבא אושר ואני נחגוג את יום הנישואים הראשון שלנו,לאחרונה אנחנו כל כך עסוקים בגידול של שי-לי שלא יצא לנו להגיד "סטופ",לנוח  ולחדש אנרגיות,להשקיע קצת זמן בעצמנו.
אושר לא מפסיקה להתרוצץ ממשמרת בוקר לערב וממשמרת ערב לכפולה,אני מוצא עצמי מבלה עם שי-לי יותר ויותר במהלך השבוע ואנחנו בקושי מספיקים להחליף כמה מילים וכבר מתחיל לו יום חדש.

"הזמן עף שנהנים",יש במשפט הזה משהו.
שי-לי גדלה והיכולות שלה מתפתחות בצורה מרשימה,אין ספק שזה נורא כיף להיות נוכח בתהליך הזה,לצפות ולהתרגש יחד איתה.
שי-לי כבר יודעת להתהפך בכוחות עצמה ללא עזרה כלל,לפעמים היא נתקעת על הגב כמו צב וזה מחזה די מצחיק באותו הרגע.
הזחילה של שי-לי השתפרה פלאים,אומנם היא עוד לא זוחלת לחלוטין אך יש התקדמות משמעותית.
שי-לי כבר ממש מתקשרת איתנו ועם הסובבים אותה,עד לפני שבוע שי-לי העדיפה לתקשר עם המשחקים שלה אך לא עוד,שי-לי מביעה את דעתה לכל עבר בברור ועם הבהרות ברורות.

שי-לי פיתחה צחוק חדש ויחודי,כל מה שצריך לעשות על מנת להפעיל אותו זה לגרום לאושר לצחוק,ברגע שאושר צוחקת שי-לי ישר אחריה ואני נמצא במרכזה של תזמורת צחוק.
מדהים לראות את שי-לי אוחזת בדברים ומרימה אותם לגובה,מותחת את ידיה ואפילו מצליחה לעשות לעצמה תרגילי לחיצה כשכואבת לה הבטן.
המבט של שי-לי השתנה ממבט תמים למבט מסוקרן שצמא ללמוד,אי אפשר לנהל לידה שיחה מבלי שעיניה יעקבו אחר המדבר בכל רגע נתון.

כמובן שבעקבות כל הטוב הזה גם בילינו לילות לבנים במהלך השבוע,שי-לי מתעוררת רעבה ולפעמים לאחר הנקה היא מתמלאת אנרגיות ומתחילה למשוך לי בזקן ולצעוק את דעותיה בקולי קולות.
בסוף היא נרגעת וחוזרת לישון אך זה לוקח לפעמים יותר זמן מהמצופה ושעות השינה הולכות ואוזלות.
הבקרים מתחילים מוקדם משמעותית,פעם ב 7 בבוקר ומידי פעם גם ב 6…
אושר לאחר יום עבודה מתיש מניקה את שי-לי כל לילה ובבוקר קמה ויוצאת לעבודה שוב,האישה החזקה ביותר בעולם והיא נשואה לי.

את ארוחת השישי בחרנו לעשות בבית ולא לעלות להורים שלי רק שי-לי,אני,אושר ואבשלום.
אז מה היה לנו בתפריט?
למנה ראשונה התחלנו עם – דג מושט קריספי סקין שישב על פירה תפוח אדמה ובטטה.
לאחר מכן היו לנו – שניצלים ענקים מנתחי חזה עוף שחתכתי לבד והטבעתי בשמן עמוק.
ולגראנד פינאל הכנתי – פסטה בולונז ורביולי ברוטב שמנת פטריות.
לצד כל זה הוגש אורז לבן כפחממה,סלט ירקות צבעוני וצלחת אנטי פסטי בריאה.
אבשלום כיבד אותנו בבקבוק וויסקי לשולחן,בתום הארוחה פינינו וסידרנו את משחק הקופסא "מסביב לעולם",לגמנו מן הוויסקי ושיחקנו שעות בזמן ששי-לי כבר ישנה.

במעט הזמן שנותר לי ששי-לי ישנה במהלך היום לפעמים,אני משקיע בקריאה של מאמרים של אנשים שעוסקים בתחום הפיננסי,כבר במהלך השבוע גיבשתי רעיון והצגתי בפני אושר.
עד 3 שנים מהיום אנחנו נרכוש את הדירה הראשונה שלנו,אנחנו יודעים איפה,מה המחיר,כמה להשקיע,מתי נרוויח וכמה…
אומנם 3 שנים זה נשמע הרבה זמן,את התכנון שלנו אפשר להוציא לפועל גם בעוד שנתיים אך לאור גורמים משתנים לקחתי ריזיקה של 3 שנים.

עם כל התוכניות לעתיד טוב יותר כל יום במהלך השבוע היה לוחץ קצת יותר סביב הצוואר,תחושה שהקירות מתחילים לסגור עלייך,התקרה יורדת על ראשך אך האדמה בולעת אותך בעודך בחיים.
נשמע קצת קיצוני? יש לזה הסבר.
אני ממתין לניתוח השלישי שלי וההמתנה הראשונית שלי החלה לפני כשנה וחצי אך עדיין יכולתי לתפקד,כיום שהמצב לא מאפשר לי אפילו תפקוד חלקי זה מעלה לפעמים זכרונות מההמתנה לניתוח השני שלי,זה נמשך המון זמן וכלל שהזמן עבר המצב החמיר עד לכדי כך שהתנוחות היחידות שיכולתי להיות בהן היו עמידה או שכיבה על הבטן.

מהצד המצב לא נשמע כל כך נורא,אז תנו לי לדמות לכם את זה:
אתם 12 שעות לבד בין 4 קירות.
בן/בת הזוג בעבודה 12 שעות.
אתם לא יכולים לפרנס או הכנסה כל שהיא.
אתם לא יכולים לצאת מהבית.
אתם יכולים לעמוד או לשכב על הבטן.
לא מגיעים אליכם מבקרים.
עכשיו שימו את עצמכם בין ארבעת הקירות הללו וספרו לי מה אתם מרגישים.

להבדיל מהפעם הקודמת יש את שי-לי כך שאני לא לגמרי לבד,אך זה שיש את שי-לי זה מקנה גם המון דאגות ומחזק את הרצון רק להבריא ושתחזור היכולת הבסיסית להתפרנס בכבוד למענה.
אז נכון לפעמים קשה ולא פעם אתה יכול למצוא את עצמך בנקודת שבירה,אך זה לא חוכמה להישבר שקשה,היכולת להתמודד עם הקושי בידיים חשופות הוא שבונה אותנו,הופך אותנו לבני אדם טובים יותר,לחסינים מפני כל והכי חשוב היא הופכת אותנו לגרסה המשופרת של עצמנו.

בכל פעם שעוברת בראשי המחשבה ש"לאט לאט אסדר הכל" אני נזכר בחברי הטוב אמיר שהיה מתקן אותי ואומר תמיד "לא לאט לאט,כל דבר בזמן שלו" והוא צודק.
גם אם לפעמים קשה ונראה שלא הכל טוב תזכרו את הדבר הבא:
"יש אור בקצה המנהרה ואם אתם עוד לא רואים את האור זה רק סימן שאתם בדרך".