שביזות יום א' המפקדת.


#יום מספר 22

במהלך הלילה שמעתי את שי-לי מתעוררת כל הזמן עם תאבון בלתי נמנע ככה שבבוקר ששי-לי השמיע קולות אושר כבר לא הייתה מסוגלת להגיב,האמת שגם אני ניסיתי שלא להגיב אבל שי-לי ישנה בינינו והיא התחילה בנוהל משיכה בזקן אבל עכשיו הוא משודרג כי  היא מסוגלת להסתובב אליי ולאחוז בפניי בשתי הידיים.
על מסך הטלפון מופיע 09:20 בוקר טוב.

שי-לי התעוררה מאוד שקטה היום ביחס לימים אחרים,בגלל שגם אני הייתי עייף מהלילה הוצאתי את שי-לי לסלון בעגלה ובזמן שהיא שיחקה עם המשחקים שלה שטפתי פנים.
בדרך כלל אני מקדים להחליף לשי-לי את החיתול ורק לאחר מכן אני מתפנה לצרכים שלי אבל הבוקר היה מתושתש מאוד.

לאחר שהחלפתי לשי-לי חיתול התחלנו אימוני בוקר על משטח הפעילות ושי-לי קורנת,היא צוחקת ללא הפסקה וכל כך מנסה בכל כוחה לזחול ולהגיע למשחקים שלה.
כשהתעייפה מלנסות לזחול השכבתי אותה על הבטן ותירגלנו סיבוב בהמלצת הרופא בהתאם לגילה של שי-לי.
לאחר כשעה קלה על משטח הפעילות ומבלי לשים לב השעה כבר הייתה בסביבות 10:30 ואושר צריכה להתחיל לעבוד ב 11:30.

לאחר הלילה לבן ששי-לי העבירה את אושר ניסיתי לתת לאושר לנוח עד כמה שאני יכול אך לא שמתי לב וגלשנו קצת לבוקר לחוץ מעט.
סופראושר בשעה הבודדה הזאת לפני העבודה הספיקה להניק את שי-לי,לשאוב קצת,התארגנה ויצאה לעבודה,מדהימה.

לאחר שאושר יצאה במהירות מהבית שמתי לב ששי-לי רוצה לישון היא רק צריכה עזרה בחלק של ההרדמה,נידנדתי במשך כ 5 דקות את העגלה ושי-לי נרדמה.
בזמן ששי-לי חלמה על אספקה אין סופית של חלב אם אני העמקתי בקריאת הספר "אבא עשיר אבא עני" אני כבר בחצי,משהו בספר הזה נורא מדבר אליי,אני לא יודע להניח את האצבע על מה בדיוק אבל אני חושב שזה אולי ההזדהות באידאולגיה של המחבר.

שי-לי נתנה לי במתנה כמעט 3 שעות קריאה מספקות והתעוררה בבכי זועם,הרמתי את שי-לי מהעגלה והריח כבר הסביר לי את סיבת הבכי.
החלפה מהירה והגיע זמן הארוחה,שי-לי כבר ממש משתוקקת לראות את הבקבוק ויש תחושה ששי-לי אף פעם לא התנגדה לבקבוק,זאת רק תחושה כמובן אי אפשר לשכוח את התהליך הקשה שעברנו.

שבעה ומרוצה,לאחר גראפס שי-לי התמקמה עליי בתנוחות עובר ישן ותוך כדי סיבובים היא נכנסה שוב לעולם החלומות שלה.
טוב זה די הגיוני שהיא עייפה אחרי הכל כולנו לא יישנו כל כך בלילה,אני לא נלחם בה וברגע שהיא נרדמת אני מניח אותה בעגלה.

בזמן הזה ששי-לי תופסת תנומה אני מברר אחר מידע שאני צמא ללמוד ובין לבין מנדנד את העגלה שמה שי-לי תבין שהיא בעגלה.
התנומה הזו לא החזיקה הרבה זמן וכבר ראיתי ששי-לי נלחמת עם עצמה ומבלי לדעת אם היא רוצה לישון או לא,אז החלטתי שנעשה עוד אימון אחרי הכל "קשה באימונים קל בקרב".

התאמנו והתאמנו וששי-לי התעייפה עברנו לקריאה ושנמאס לה מקריאה טיילנו קצת בבית,שמתי את שי-לי לי במנשא וכך מבלי שבכלל אשים לב שי-לי שוב נרדמה והפעם היא התעוררה רק כאשר אושר חזרה מהעבודה,זה לא היה הפרש כל כך משמעותי אך מצדי זה נתן קצת זמן לנוח בספה.

אושר חזרה מהעבודה והחלה לספר בהתרגשות איך היה לה היום בעבודה ואני בתמורה סיפרתי לה איך היום שלנו עבר.
רציתי להכין לנו רביולי ברוטב רוזה אך לצערי בזמן הרתחת המים התברר לי שנגמר לנו הגז.
בקשנו מאבא שלי שישלח לנו אוכל כי לא היה לי מה לאלתר בתנור ונהננו מבגט שניצל עם צ'יפס תענוג.

בעודנו אוכלים דפיקות בדלת ובפתח עומד אחי הגדול ראול,השבוע ראול נכנס לדירה חדשה ואנחנו נהיה שכנים במרחק של בית אחד שמפריד בינינו סך הכל.
הוא הגיע לקחת את המפתח שבעל הדירה שלו השאיר אצלנו עבורו ופינק במארז בורקסים שהאמת שכבר לא הייתי מסוגל לאכול.

שתינו כוס תה,דיברנו,צחקנו ולבסוף כבר נהיה מאוחר וראול היה צריך ללכת.
שי-לי אכלה לאחר שראול הלך ונרדמה לה.
אני ואושר שמנו לנו סרט והחלטנו לנצל את מעט הזמן שנותר לנו מין היום הזה בחיבוק מול הספה עד אשר עינינו יסגרו מעצמם.

*מצורפת תמונה להמחשה מאימון הבוקר של שי-לי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s