הורות זה לא משחק ילדים

אין תגובות

#יום מספר 18

את הבוקר הזה דווקא התחלנו יחסית מאוחר כי אושר עובדת ערב והיא משתדלת לנוח כמה שהיא יכולה ושי-לי עשתה לנו שמח עד 2 לפנות בוקר אז ככה יצא.
על מסך הטלפון מופיע 09:50 בוקר טוב.

פתחתי את הבוקר עם בשורה מדהימה שאוכל לפרט עליה רק מחר אבל אני מבטיח שזה לא בשורה שגרתית עבור אף אחד.
המשמרת של אושר מתחילה בשעה 14:30 ככה שבזמן הזה היא צריכה להספיק להתקלח,לקלח איתי את שי-לי,להניק אותה,לשאוב ולהתארגן לעבודה,אושר זאת הזכייה הראשונה שלי בפייס והזכייה השנייה בדאבל לא איחרה לבוא.

בזמן שאושר מתפקדת כסופר אמא אני ניגש לטפל בשאר מטלות הבית.
במבט חפוז על המסך הטלפון אני מבחין שהשעה כבר 14:00 ואושר צריכה כבר לסיים להתארגן ולצאת מהבית,שי-לי שמחליטה לצפות במופע "אמא מתארגנת לעבודה" שוכבת לה בעגלה ומצחקקת לה.
לאחר שאושר יצאה לעבודה שי-לי לא אהבה את הרעיון שהמופע נגמר והחלה למלמל דבר מה שאני הסקתי מזה שאני נמצא בצרות.
לא נלחצתי,מהר מהר הלבשתי את שי-לי העברתי אותה לסל-קל,התארגנתי בעצמי ויצאנו למסע ארוך.

המסע התחיל במסלול הארוך ביותר שיכול להוביל אותנו לסניף הזול סטוק בו ניסיתי למצוא את הרעיון לפרויקט הבא שלי אך לצערי יצאתי ללא רעיונות אבל עם כמה חשיבות חדשות בנוגע לתפיסה שלי,
משמם המשכנו את דרכנו לקניון ועשינו סיבוב ארוך,ביקרנו כמה עסקים והנכנסו לבנק.
אם חשבתם שהטיול נגמר אז טעיתם כי שסיימנו בבנק המשכנו לספר שלי שהיה עמוס מאוד ולאחר המתנה כבר ראיתי ששי-לי נהיית רעבה אז החלטתי לדחות לפעם הבאה.

סיימנו את המסע במסעדה של אבי "השמן והרזה" מקום חם ומשפחתי,אבא שלי שאוהב את המטבח דואג שהכל תמיד יהיה טרי וטעים,אני תמיד נהנה ללכת לבקר שם.
מריאנה אחותי הגדולה שעוזרת לאבי בעסק פגשה את שי-לי ולא היה ניתן להפרידן,הכנתי לנו משהו לאכול שוחחתי עם אבי בנוגע לאירוע שאנחנו מתוכננים להפיק ושי-לי לא התביישה ליידע את כולם שהיא רעבה אז נסענו הביתה.

אני יכול להבין את הרעב ששי-לי פיתחה כרגע,יצאנו למסע הזה בשעה 14:45 בצהריים והגענו הביתה רק ב 18:00 בערב.
צ'יק צ'ק הדלקתי קומקום הוצאתי את הבקבוק מהמקרר וחיממתי לשי-לי את האוכל,ברגע ששי-לי ראתה את הבקבוק היא נשמה עמוק,צחקה ופתחה פה גדול שמסביר עד כמה שהיא רעבה.
מבלי להתווכח שי-לי חיסלה כמעט את כל הבקבוק,גראפס פה ועוד אחד שם ושי-לי נרגעה.

אבשלום בדיוק חזר מהעבודה אז ניצלנו את הרגיעה של שי-לי ויצאנו לקפה.
לאחר כרבע שעה קיבלתי שיחה מחבר שהייתי ממש חייב לפגוש,תכננתי לצאת עם שי-לי אבל אבשלום התנדב לשמור עליה,עניין של 10 דקות.
שי-לי שהייתה שבעה ורגועה לא גרמה לנו לחששות בנוגע לביביסיטר עם אבשלום וכך יצאתי לי לדרך רגוע כי אני יודע ששי-לי אוהבת את אבשלום והכל יהיה בסדר במשך 10 דקות.

אז חשבתי נו אז מה ?! לשי-לי היו תוכניות אחרות,התקשרתי לאבשלום בדרך חזרה וכבר שמעתי את שי-לי עושה לו חיים קשים מהצד השני של הקו.
התחלתי להגביר את קצב ההליך משמעותית למרות שזה לא דבר של מה בכך עם הבעיות גב שלי זה די משפיע לרעה,שהגעתי פגשתי בשי-לי הבוכיה ואבשלום המתוסכל.
לאחר כמה דקות ששי-לי לא נרגעת לי בידיים חשדתי שמשהו לא בסדר,השכבתי אותה על גבה והתחלתי לעשות לה תרגילי לחיצה לבדוק אם זה כאב בטן.

אחת ושתיים שי-לי הוכיחה לי שצדקתי וכל הרעש והבכי נבע מכאבי בטן אכזריים שלא הניחו לשי-לי לנפשה עד אשר הכל יצא.
לאחר היום הארוך הזה והבכי שי-לי התעייפה נורא וניסתה להרדם על אף כאבי הבטן,העייפות הייתה כבדה יותר מהכאבים ושי-לי נרדמה מאוד מהר.

אבשלום ואני החלטנו שאנחנו זקוקים לתה חם על מנת לעשות חוויה מתקנת לקפה שלא הספקתי בכלל לשתות,ישבנו ושוחחנו בזמן ששי-לי ישנה לה שנת יופי.
בקרוב אושר צריכה לחזור מהעבודה ואני מקווה שהיא תגיע רעבה כי הבאתי לה בגט עם קציצות מהמסעדה והאמת שהבאתי גם לעצמי בגט שהייתי בטוח שיאכל הרבה קודם אך לצערי רק עכשיו שמתי לב שעדיין לא אכלתי דבר היום.

מסתבר שלהיות הורה זה לא משחק ילדים אבל אם זה היה משחק ילדים,אני מאמין שזה היה תופסת או אולי קלאס כי אין מצב שזה היה יכול להיות משחק כמו טאקי שיוצא לך שנה כיוון ואתה מבסוט על החיים שלך.

*מצורפת תמונה להמחשה של איך שי-לי הייתה נראת אילו הורות הייתה משחק ילדים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s